ככל שאתם מתבגרים — האופק שלכם מתקצר, וההפסד בירידת השוק קשה יותר לתקן. איזון תיק פנסיוני לפי גיל הוא העקרון המרכזי בתכנון פרישה. במאמר תקבלו את הכללים, המתודולוגיות והגישות המודרניות.

הכלל הקלאסי — "100 פחות הגיל"

הנוסחה המסורתית: אחוז המניות בתיק = 100 פחות הגיל. כלומר בן 30 = 70% מניות, בן 60 = 40% מניות.

גישה מודרנית — "110 פחות הגיל" או יותר

בעידן של תוחלת חיים ארוכה יותר (85+ במקום 75+), והשקעות בריבית נמוכה — הגישה המודרנית אגרסיבית יותר:

מתי משנים מסלול?

בפועל, גופים פנסיוניים בישראל מאפשרים שינוי בכל זמן — בלי עמלה. שני זמנים קריטיים לשקול שינוי:

• גיל 50: בדיקה ראשונה. עדיין יש 17 שנים — מנייתי עדיין מנצח.
• גיל 60: נקודת מבחן. 7 שנים לפרישה — לרוב מומלץ להוריד מנייתי ל-50%-60%.
• שנתיים לפני פרישה: מעבר משמעותי לסולידי כדי להגן על ההון.

גישה אלטרנטיבית — "Glide Path"

שינוי הדרגתי בכל שנה — לדוגמה, להוריד 1% מהמנייתי כל שנה החל מגיל 50. אסטרטגיה זו "חלקה" יותר מקפיצות גדולות.

טעות נפוצה — לעבור לסולידי בגיל מוקדם מדי

הרבה משקיעים בגיל 50 כבר עוברים לסולידי — "לבטח" את הקיים. אבל ב-15-20 השנים הנותרות — הסולידי לא יספיק לקצבה מכובדת. ההפסד בתשואה גדול מהסיכון בתנודתיות.

שורה תחתונה: בגיל 50, אם יש לכם 17 שנה עד פרישה — מסלול מנייתי עדיין הבחירה הסבירה. ראו מאמר מסלולי פנסיה.